עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

תקראו לי לוסי, זה השם היחיד שלא יסגיר אותי .
לא יודעת מה אני עושה פה..
שוב.
אני אוהבת לכתוב. זה מוציא ממני דברים לא אנושיים.
אבל היי , גם אני לא אנושית
על החתום,
its just me..

מייל אם סתם באלכם לדבר,אני מקשיבה לכולם.
painofgodness@gmail.com
חברים
רות.LiliLittleAliceLunano name.SNOW
תיאוMeshime-***נערת הגורלPureBlackZippers
TigerLilysmooth criminalRain
GOALS
•  להוציא תעודת בגרות
•  לעשות עגיל בשפה
•  ללמוד משפטים
•  לעשות ספטום
•  לאהוב את הגוף שלי
•  לאהוב את אחותי הקטנה
•  לעשות קעקוע
•  למצוא את אהבת חיי
•  להתנשק V
•  לאהוב את אמא שלי
•  להמשיך לחיות.
alone
24/06/2017 05:55
its just me .
לא מצליחה להירדם,רק חושבת . 
חושבת על כמה שהייתי סתומה שלא עשיתי את הצעד.
"לוסי,שחררי.הוא מאושר."ידיד טוב שלי אומר
הוא חזר לאקסית האהובה שלו,ואני נותרתי לבד.
עוד אחד שעזב.
"הוא מאוהב." הוא מוסיף.
אני מחייכת חיוך שבור ומחזיקה את הדמעות.
כנראה שככה זה צריך להיות.
דאמט,למה שוב פעם נותרתי לבד?
למה זה תמיד נגמר אותו דבר?
לבד.
4 תגובות
another 20.6
19/06/2017 23:15
its just me .
מחר שוב מסתיימת לה שנה. שיט,לא התכוננתי.
אני הרבה יותר טובה עכשיו,בלהסתיר רגשות.
להראות שלא כואב,שאני לא מפורקת.
שלא ישנתי כל הלילה .
שאני לא רוצה למות.
קשה לי,אני מרוסקת,פגועה,שבורה, מפגרת.
הדמעות לא יורדות,הן עומדות על העיניים,מפחדות לצאת.
אני ילדה עצובה.

0 תגובות
sike
15/05/2017 09:18
its just me .

200 שנה לפני

"לא בבקשה אנליז לא!" הוא צורח ואני בועטת בו,הוא נופל על הקרקע ואני מתכופפת אליו ואוחזת בצווארו,"מה יש לך לומר? למה שאני ארחם עלייך?!"  אני לוחשת לו והוא נושם לאט. "יש לי אנשים,בואי נקים צבא."
הקמתי אותו ועזבתי את צווארו. "תמשיך."
"נהרוג בלי סוף,נשתה דם כאילו אין מחר ונמשיך לעיר הבאה ככה כל החיים. זה לא מה שתמיד רצית?" אמר וניגב את הדם שנזל לו מהגבה. "היום בחצות בנחל, אני אטפל באחותי."  אמרתי והוא הנהן ונעלם מעיניי.

נכנסתי לבית העצום ועליתי למרפסת הגדולה ביותר שיש בבית, היא הייתה שם,עמדה עם גבה אליי ושתתה ויסקי,כמו תמיד.
"שלום לך אחות קטנה." אמרה ולא הסתובבה. "למה שלא נצא לטיול לילי היום?יש ירח מלא,ואת יודעת איך אני אוהבת את אור הירח." השבתי והתקרבתי מעט. היא המהמה מעט ושתתה את שאר הויסקי. 
"בסדר,חצות בעמק?" הנהנתי במהירות והיא נעלמה משם. "מה את מתכננת אנליז?" לוקאס נכנס למרפסת ונשען על המעקה. 
"אני בסך הכל רוצה לצאת לטיול לילי עם אחותי הגדולה,מה כל כך מרושע בזה?"התקרבתי אליו,"אני לא יודע,אבל את אף פעם לא עושה דברים סתם -" קטעתי את דבריו בנשיקה,אחרי כמה שניות הוא דחף אותי ממנו ונעלם לצד השני של המרפסת.
"הו לוקאס,מתי תבין שאני הרבה יותר טובה ממנה?" נשענתי על המעקה ושילבתי את ידיי,"מה יש בה שאין בי?" צעקתי והוא שתק.
דמעות החלו להציף את עיניי ונעלמתי משם תוך שניות ספורות.

23:58

"את תמיד מקדימה הא?" שאלתי אותה בזמן שהסתכלתי על השעון שלי. "אז מה אחות קטנה.." היא אמרה והביטה בי. "למה את רוצה לגנוב אותו ממני?" שאלה. "לוקאס לא מגיע לך מריאן." השבתי לה והיא נעלה את הלסת שלה. הרמתי מבט לעינייה ושמתי לב שהן מתחילות לשנות את צבען לאט לאט. 
"תשלטי בזה אחות.קדימה את יכולה."התגרתי בה ועיניה השתנו לגמרי.
היא רצה אליי והתחמקתי,עליתי על עץ והבטתי בה. לפתע היא התחילה לצחוק.
"את מצחיקה אותי אנליז." צחקה והרמתי גבה,לא מבינה למה היא מתכוונת. 
"חינכתי אותך,גידלתי אותך, וככה את תוקעת לי סכין בגב?"שאלה ופערתי את פי מעט.

איך?

"תמיד תזכרי אחות קטנה,לא נוגעים ולא מתעסקים במה ששלי. אבל כנראה שאני צריכה ללמד אותך לקח." אמרה והצביעה לצד ימין,הפנתי את מבטי וראיתי עשן שריפה. זה המקום בו נמצא הנחל. 
"כל כך חבל לי עליהם." ניגבה דמעות מזוייפות.  קפצתי עליה והפלתי אותה על הרצפה. הוצאתי את פגיון הכסף שלי וכיוונתי לליבה. "אן,זאת אני." היא אמרה וליטפה את לחיי. למה אני מכוונת פגיון לכיוונה של אחותי הגדולה? מה קורה לי?
קמתי ממנה וזרקתי את הפגיון הצידה. "אני מצטערת." אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי."את כל כך פתטית אנליז,תמיד היית."היא אמרה ונשכה את צווארי. 
צרחה מלאת כאב יצאה מפי וקרסתי על הרצפה. "אני לא רוצה לראות אותך כאן שוב,בוגדת." אמרה והתרחקה ממני. הנשיכה שלה שרפה כלכך חזק. הנשיכות של אחותי הגדולה היו מיוחדות,הן היו מלאות ברעל.


3 תגובות
and its only et worse
08/05/2017 21:41
its just me .
עייפות שלא נגמרת.
אני ישנה,כל הזמן,בלילה,בצהריים.
ומה קורה בבוקר?
הגוף משותק.
משותק לגמרי.
100 משקולות מונחות על גופי,לא נותנות לו לנוע.
כאבי ראש בלתי פוסקים
בחילות.
והאדישות הקשה.
פצעים בידיים.
שרירים רועדים.
אני הולכת וגוססת בלי לשים לב.

0 תגובות
תשוקת השטן
23/04/2017 16:47
its just me .
הכל מסביב לוהט
השמש כבר עוד שניה עולה,
ואנחנו שוכבים מחובקים.
הוא צמוד אליי,שפתיו מרפרפות על גבי.
הוא מעסה את ישבני וליבי פועם בחוזקה.
תשוקה
הוא אהב כל כך את האקסית שלו.
"תגיד,אתה עדיין אוהב אותה?"
הוא שותק לכמה שניות.
"לא יודע." עונה.
"מזאת אומרת לא יודע?" אני שואלת שוב.
"היא לא שווה את זה." משיב ואני מחייכת מבפנים.
הריח שלו מטריף אותי,גורם לי לרצות לחבק אותו להסניף אותו כל היום.
לא לעזוב לעולם.
אנחנו רבים מכות בצחוק,אני שורטת אותו והוא צובט אותי במותניי,
הוא מצמיד אותי אליו ואני מרגישה את שפתיו על צווארי,איך הייתי רוצה לנשק אותו,אך אין לי אומץ.
אני נושכת את שפתיי,לא יודעת אם זה מכאב הצביטה או ממנו.
אהבה אסורה.
הוא היה ידיד כל כך טוב שלי,ואני הלכתי והתאהבתי בו בלי לשים לב.
השטן פיתה אותי.
תשוקת השטן.
תוצאת תמונה עבור ‪neck kissing tumblr black and white‬‏
0 תגובות
A little kiss
12/04/2017 23:53
its just me .
חמש וחצי שעות של חלום.
היינו בים,אני אתה ועוד כמה חברים.
לא חשבתי שנדבר הרבה, לא ראיתי אותך מהטיול ההוא.
אתה נראה מדהים,השיער שלך רטוב ואתה כלכך שמח.
לא ממש דיברנו,עד שהלכתי לרגע ואז חזרתי וגיליתי שנשכבת דווקא על המגבת שלי. כלכך הרבה מקומות ריקים ודווקא על שלי?
אז נשכבתי לידך. השתזפנו מעט. צחקנו.
ואז החלטנו לקום ורצית לזרוק עליי חול.
הרים של חול.
הפלת אותי על החול ולא נתת לי לקום, כולי חול. 
אני שונאת אותך.
אז אני רצה למים, אתה דוחף אותי למים ואני נופלת.
לפחות אני רק רטובה עכשיו.
אני שונאת אותך.
לפתע את מרים אותי,אני כבר יודעת איך זה עומד להיגמר.
"לא לא אל תעיז!"אני צועקת ואז אתה מפיל אותי למים.
אני כל כך שונאת אותך.
אנחנו מתקדמים במים הקרירים ואז המים נהיים עמוקים יותר.
הוא וחברה שלי יודעים לשחות,אני קצת פחות.
אז הוא מחזיק אותי,מחזיק את שתי רגליי ואני מחזיקה אותו סביב צווארו.
אתם ממשיכים ללכת וממש מפחיד לי כי המים עמוקים ואני נמוכה.
אל תעזוב אותי.
את אוחז בי,אתה שומר עליי נכון?
עמדנו טיפה במים ודיברנו,ידייך החליקו לישבני.
אני יודעת ששמת לב,אבל זה לא הפריע לי.
רק תשמור עליי.
חברתנו התחילה לספר על זוג שטבע לפני שנה.
זה היה מלחיץ,דחפת אותי ממך אבל לא חזק מדי,סתם רצית להפחיד אותי,אתה שומר עליי נכון?
אני נצמדת אלייך ונהיה קריר,גלים מתחילים לזוז. 
כל פעם שמגיע גל אין ברירה אלא לקפוץ מעט.
בבקשה אל תעזוב אותי אל תיתן לי ליפול.
"בבקשה בואו נתקרב." הם לא רוצים.
הם מתקרבים אחרי זמן מה יותר לאמצע,איפה שיש פחות גלים.
יש לך פצע ברגל אז דגים נושכים אותך,ממש כואב לך אני יודעת.
אבל אתה ממשיך לאחוז בי,נכון?
אתה שומר אותי קרוב אלייך.
אנחנו מתקרבים לאט לאט לחוף אבל אני עדיין לא יכולה לעמוד.
באסה,1.58.
אתה מרים את רגלייך טיפה כדי שאני אוכל לשבת עליה ושאני לא אצטרך להיתלות עלייך. 
"אוקיי,הכל טוב." אתה אומר לי ומשחרר,אני כבר יכולה לעמוד. אני בטוחה. רצנו לחוף להתחמם. אנחנו רועדים,המים היו קפואים.
הלסת שלך רועדת,אתה כזה סקסי.
התחממתי עם המגבת שלי, והתייבשתי כבר.
"רוצה?" אני מציעה לו את המגבת שלי.
"לא לא מה פתאום את צריכה להתייבש." אתה אומר ומחייך אליי.
אחרי כמה זמן אנחנו הולכים מהחוף,נלך לאכל ולטייל טיפה.
אתה אוחז במותני ומחבק אותי מדי פעם.
כאפה או שתיים,ברור.
אנחנו רואים אופניים עקומים.
"התיישבתי עליהם"אני אומרת ואתה מהנהן
"כנראה שאת צריכה דיאטה." הוא אומר ואני צוחקת.
אתה שומר אותי כל כך קרוב אלייך,דואג שאני יאכל ואשתה.
אתה תמיד דואג לבוא במגע איתי,שאני אשאר.
והפנים שלנו כל כך קרובות,אבל זה רק חלום.
אנחנו עומדים בכביש, רמזור אדום.
אתה מרחיק אותי מהכביש, יש מכוניות.
"תתרחקי בזהירות." דוחף אותי מעט אחורה.
ואנחנו ממשיכים ללכת,ואז אחרי כמה זמן אנחנו מחכים לאוטובוס שלכם.
ידיד שלי נותן לי יד אבל אתה מרחיק אותו ממני ומחבק אותי הצידה.
"מה מקנא?" אני אומרת בצחוק
"כן." אתה עונה ומחבק אותי שוב ,פנינו שוב כל כך קרובות.
הנה,האוטובוס כבר כאן.
"ביי.."אני אומרת ומחייכת אליו בעצב,הוא נותן לי חיבוק ארוך.
ואני מסניפה את ריחו בפעם האחרונה.
והנה הבועה שלי התנפצה.
צריך לחזור הביתה.

3 תגובות
devil
09/04/2017 20:14
its just me .
"את חוזרת אחרי 3 חודשים,ומתחילה לדבר איתי כאילו כלום."
הוא אומר.
חיוך מתנוסס על פניי.
"מה הסיבה לוסי? מה קרה?"
אני נאנחת ונושמת עמוק.
"אתה יודע שאני לא צפויה,אף פעם אי אפשר לדעת מה הצד הבא שלי."
אני מסתכלת עליו ומשלבת את ידיי.
"אז ספרי לי,מה הצד הבא שלך? מה המטרה?"
"אני פשוט התגעגעתי אלייך,זה כלכך מוזר?"
אני תוהה.
"כן! אחרי 3 חודשים זה מאוד מוזר לוסי,כולם אומרים לך לא לדבר איתי מה קרה פתאום?"
אני מושכת בכתפיי ומחייכת את החיוך הנורא שלי.
"אני לא מקשיבה למה שאומרים לי."
**
"אני היחיד לוסי! שלא חושב שאת פסיכית!" הוא צועק עליי ואני מביטה בו.
"טעות." אני אומרת ומחייך.
"כולם אומרים לי להיפרד ממך,אין לי מושג למה אני לא מקשיב להם."
אני מפנה את ידי לדלת היציאה
"קדימה." 
הוא מסתכל עליי ולא אומר שום דבר.
נפרדנו לאחר יומיים.
הוא נפרד.
**
"נו לוסי! אני רוצה לשמוע!" הוא מגביר את קולו.
"מה לא מובן בזה שאני בסך הכל התגעגעתי אלייך?"
"אוקיי,אני מצטער. אני אוהב אותך." אומר ומשפיל את מבטו.
 **
אני שוכבת על המיטה ומביטה לתקרה,צוחקת בלי סוף
אני ארצח את כולם,אחד אחד.
והם לא יחשדו אפילו לרגע.
כי אני לוסי,המלאכית הקטנה שלא פוגעת באף אחד.
היא פשוט אדישה,נכון ? 
תוצאת תמונה עבור ‪harley quinn laughing‬‏
0 תגובות
אחות קטנה.
08/04/2017 23:07
its just me .
אני יושבת על ספת עור יוקרתית וצופה בשמש העולה, כוס וויסקי בידי ואני שותה אותו בהנאה. "אורחת." רונלד נכנס לחדר ואומר. אני קמה מהספה ותוך מאיות שניה מסיימת את הוויסקי. "תראו תראו תראו.." אני משלבת את ידיי ובוהה בה. "מי החליטה להופיע." מסיימת את המשפט ותופסת את הסכין שהיא זורקת לכיווני. "אאוצ'י." אני מחמיצה את פניי .אני מכוונת בעיניי לביטנה אבל לבסוף זורקת לברך שלה, ופוגעת בדיוק.
"האינסטינקטים שלך לא השתנו אחרי כל השנים האלה." גיכחתי ונשענתי על הקיר.
"מה את רוצה אנליז?" פניי הפכו לרציניות היא לא הגיבה והתיישבה על ספת העור. 
"מה, איבדת את הלשון?או שאני אצטרך לכרות לך אותו לבד? דברי!" אמרתי בקול נמוך והיא התחילה לצחקק.

"זאת קבלת הפנים שלי?" שואלת ומניפה את שיערה לאחור."רק רציתי לקפוץ לביקור, לעיר הישנה." אמרה והתחלתי לצחוק בצחוק מזוייף. "אחרי 200 שנים? החלטת לקפוץ לביקור. מצחיק." אמרתי והבטתי לתוך עיניה.
"אני סהכ נשארת פה לכמה ימים,את יודעת.. נודדת לי." קמה מהספה והחלה להסתובב באיטיות בחדר,לבחון את הדברים שנמצאים בו. היא נעצרה ופערה את פיה מעט. "לוקאס עדיין נמצא כאן?" הרימה גבה. העברתי את ידי בשיערי הרך, "שמעתי שקוראים בשמי?" קול עמוק נשמע מקצה החדר והעברתי את עיניי במהירות למטרה. הוא עמד שם,ידיו שלובות. "שלום לך!" היא אמרה ורצה לחבק אותו. הוא התחמק ותוך מאית שניה עמד לידי . "לא נוגעים במה ששלי אנליז,לא הבנת את זה כבר?" אמרתי לה בארס. 
"הבנתי את זה אחרי שברחתי במשך כמה עשורים מהאנשים שלך." אמרה וחייכתי קלות.

"התגעגעתי אחות גדולה." אמרה וחייכה חיוך גדול. "8 אנשים מתים, יש מתקפה." רונלד התפרץ לחדר בצעקה. נאנחתי בקול והסתכלתי בכעס אל אנליז. היא שלפה פגיון ורצה אליי. עצרתי אותה מלתקוע לי אותו בלב והחזקתי את ידיה. "אולי את מהירה, אבל אני תמיד אהיה החזקה מבין שנינו אחות קטנה." לחשתי לאוזנה ושברתי את המפרקת שלה.
זרקתי את הפגיון הרחק ממני והעפתי ממני את אנליז מחוסרת ההכרה. "זה אמור לעכב אותה קצת, אז מה אנליז. הבאת חברים?" אמרתי ואספתי את השיער, "איך אני שונאת את הטפילים האלה."רטנתי ולוקאס הלך אחריי. יצאתי מביתי ותוך כמה שניות הייתי בכיכר העיר. "שלום לכם,ברוכים הבאים לעיר הקטנה שלנו." צעקתי וסרקתי את השטח,15 מהם. ואחד שנראה כמו המנהיג שלהם, "ומי את בדיוק?" אמר לי וגיכחתי. "מריאן מייקלסון." עניתי לו וכולם השתנקו. חלק מהם התרחקו כמה צעדים אחורה. 
"מה הקשר שלך לאנליז מייקלסון?" שאל בפחד,הרחתי את הפחד שלו. פחד טהור.
"מה שמעניין אותי יותר,מה הקשר שלכם לאחותי הקטנה?" שאלתי בחזרה וכל ה15 התרחקו אחורה,בהרבה. המנהיג שלהם השתנק. "א-את אחותה הגדולה של אנליז?!"שאל בפחד הטהור שלו. הנהנתי באיטיות וחייכתי את החיוך המרושע שלי.
"אני בטוחה שאתם לא יודעים איפה אתם, ברוכים הבאים לאחד מהשטחים שלי." שילבתי את ידיי ונשענתי על מכונית שהייתה לידי. "הרגע הרגתם 8 אנשים מהעיר שלי. 
העיר. שלי. אני מציעה שתתרחקו מכאן.לא מעניין מה אחותי הקטנה זוממת. אם אתם לא רוצים קורבנות נוסו על נפשותיכם." סיימתי את דבריי ו4 נעלמו משם כלא היו.


"בלה..בלה..בלה.." שמעתי את קולה של אנליז מאחוריי ולא טרחתי להסתובב.
"אני מריאן ואני הכי מסוכנת פה." חיקתה את קולי בקול ציני. היא עברה אותי ופרסה את ידיה "תסתכלי איזה יופי, כל כך קר כאן. מקום מושלם, הדם הכי טעים ומשביע." הניפה את ידיה והסתובבה לאנשיה. "תתכבדו. אחותי לא באמת תעשה לכם כלום,היא סתם אוהבת לאיים. היא בדיוק אותה אחת שעזבתי לפני 200 שנה,אותה נערה בודדה ורכרוכית."
אמרה בזלזול והביטה בי. צחוק חזק יצא מפי והתחלתי למחוא כפיים באיטיות. "קדימה אן,נסי אותי." אמרתי באיטיות והיא ניגשה לעובר אורח, נגסה בצווארו וזרקה אותו על הרצפה הקפואה. 

"את מבינה אן.. לא סתם אף ערפד לא מתקרב לכאן." אני מתחילה ללכת באיטיות וכל מה ששומעים זה את עקביי הנוקשים.
"לא סתם כולם השתתקו." הוספתי,"לא רוצה להישמע שחצנית..אבל.." צמצמתי את עיניי,
"אני אגדה אן.ואת מקנאה." הרגשתי את הכעס המבעבע בה. 
"אל תעזי!" צרחה ורצה אליי, תפסתי בחולצתה וזרקתי אותה לקיר הקרוב ביותר.
"מי הבא בתור?" צחקתי והבנתי שהכעס משתלט עליי לאט לאט, "העיניים שלה.." אחד מהאנשים אמר, "כן ..העיניים שלי,כלכך שונות.. כלכך קטלניות." העיניים שלי היו שונות, הן לא היו נהפכות לשחורות ברגע שהייתי רואה דם או הייתי מתעצבנת, הן היו הופכות לירוקות, ירוקות בוהקות.אני שונה מהם. מגיע לי להיות שונה מהם,אחרי הכל. אני חיה כבר 1000 שנים. הסתובבתי בחדות אל אנליז שהספיקה לשבור את העץ שהיה לידה,הקצה חד מספיק. תפסתי את אחד מהאנשים שלה. היא רצה לכיווני עם הענף המסכן שלה ותקעה אותו 'בטעות' בבטנו של האדם המסכן. "אוי,אחות קטנה. כמה טיפשי מצידך,ככה את הורגת את אחד מהאנשים שלך?" היא נהיית פזיזה לאט לאט,אני רק צריכה למשוך את הזמן. "אני לא מטומטמת כמו שאת חושבת." אמרה, "אה, את לא?" תקעתי את ידי בתוך ליבה ואחזתי בו. 
שמעתי קולות התפעלות מאחורה.
"כואב אנליז..?" שאלתי בשקט והיא החלה לדמם מפיה. אחזתי בליבה חזק יותר ודמעות החלו להופיע אצלה. אחרי כמה שניות עזבתי את ליבה והיא נפלה על הקרקע,מתחילה להשתעל. "את עושה לי בחילה." אני אומרת ומנקה את ידי המלוכלכת עם מטפחת.
"איך את יכולה לפגוע במנהיגה שלנו?" צעקו כמה אנשים והתקרבו אליי באיטיות. 
"לא חכם." לחשתי ורצתי לכיוון,קורעת לב אחרי לב. מעיפה גופות ומסיימת את העבודה תוך דקה. "אם אני אראה אותך בעיר שלי שוב פעם, את תצטערי על זה." ניגשתי אל אנליז שקמה על רגליה. "או שלא.." חייכתי ותקעתי בה פגיון כסוף. 

"איך את יכולה...." לחשה והבטתי בה מאפירה ונופלת על הקרקע. "זה לטובה אחות." קמתי מהרצפה מנקה את מכנסיי,"רונלד תנקה פה. ותכניס אותה לארון,יש לי לאן לשלוח אותה." אמרתי לרונלד שהופיע משום מקום והוא הנהן וניגש למלאכה. "את אמנית." לוקאס ניגש אליי ואמר. צחקתי מעט ונישקתי אותו.
"כן כנראה." הבטתי בשמש שעלתה ושאפתי את האוויר הצח. 
0 תגובות
חבר טוב.
07/04/2017 00:56
its just me .
הריסים שלו כלכך יפות,וצורת העיניים שלו מדהימה
האף שלו סולד ושיניו ישרות וחמודות
עצמות הלחיים שלו גבוהות וחיוכו מדהים
השיער שלו כל כך נעים למגע וריחו מקסים
הוא גבוה,לא ממש . אבל יותר ממני.
וכלכך כיף לחבק אותו. והוא כל כך דואג לי.
"יאידיוטטט!" אני צועקת לו והוא מחזיר לי שלל קללות
הוא תופס את ידיי והוא הרבה יותר חזק ממני.
אין לי דרך להשתחרר. אני צועקת בכאב והוא משחרר לאט לאט
הוא חונק אותי כל הזמן. לא יודעת למה.
"מה נראלך שאתה עושה?!" צרחתי עליו כשהוא תפס אותי וחניכים התחילו להשפריץ עליי מים.
לקחתי מהם את הבקבוק והתחלתי לרדוף אחריו.
ולבסוף נשפכו עליי 2 בקבוקים שלמים של מים.
הוא מחבק כל כך מדהים. הוא מצחיק. כל כך כריזמטי.
כל הבנות דלוקות עליו,נו איך לא.
הוא הרי כל כך יפה.
כמה כיף להתעורר אחרי לילה קפןא ולראות את הפנים היפות שלך
שאומרות לי "רק עוד כמה דקות ואני קם."
והשאלות הבלתי פוסקות של "למה אתם לא ביחד?" והמבטים שאנחנו דופקים אחד לשני ואומרים איכס.
איך שהוא תמיד נותן לי להישען עליו, תמיד עוזר בהכל.
לא נותן לי לעשן או לשתות.
"נו בבקשה אני רק רוצה לעשן פעם אחת!"
והוא מסתכל עליי בפנים כועסות ואומר 'אין מצב שאני נותן לך לעשן.'
אני זוכרת איך חיבקתי אותך את החיבוק הארוך הזה באותו בוקר
בעוד כמה דקות אתה כבר צריך ללכת לטיול המתקדם שלך.
"נו אז עכשיו שאני רווקה אפשר לשתות לכבוד זה?" אני אומרת לתוך החזה שלו. מסניפה את ריחו הנעים. 
הוא מגלגל את עיניו ונאנח. "פעם אחת." 
אני מחייכת ומחבקת אותו חזק יותר.
"תהנה בטיול ואל תמות לי מקור." אנחנו נפרדים לשלום ואני חוזרת לחברים שלי.
"אתם ממש מתאימים, אתם בסוף תהיו ביחד!"
'לא.. אין לי סיכוי איתו.'
אתה כל כך יפה. הלוואי והיית שלי.
0 תגובות
עור ועצמות
31/03/2017 20:42
its just me .
אני עומדת מול הצוק, 70 מטר.
מתקרבת לקצה,נושמת עמוק.
מעבירה הכל מול עיניי. 
"הגיע הזמן לא?"אני אומרת לעצמי.
מסתכלת על זרועותיי.
מכוסות בצלקות,פגמים.
מעבירה את ידי בשיערי,שנושר שוב.
כי אני שוב בתת משקל של 8 קילו.
נושמת עמוק וסופרת עד עשר. 

"לוסי!בואי!
המסלול כבר כמעט נגמר צריך להמשיך!" 
צועקים לי ואני מרימה את התיק על הגב ומסתכלת על הנוף.
"כנראה שעוד לא."נושמת לעצמי וחוזרת בריצה למסלול עם כולם.
המסיכה עליי, החיוך מתוח חזק
הבטן בפנים. העיניים פקוחות לרווחה.
 
ואני ממשיכה לצעוד באותו שקר עלוב.
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון