אני נעמדת מול הדלת השחורה והרחבה,טורקת אותה ואז נצמדת אליה ..
6 שנים, 6 שנים של קשיים וחוויות, 6 שנים של סודות .
אני מתיישבת ומתחילה לדבר אל הדלת,הדמעות שלי זולגות בלי סוף .
אני שומעת מנגינה נעימה של פסנתר, מביטה לעבר החדר שלידי ורואה פסנתר כנף לבן,מבריק ומצוחצח .
מתחילה לנגן,ליבי דופק במהירות אינה פוסקת. ועיניי מתמלאות שוב בדמעות .
אני מפסיקה לנגן, ורצה לעבר הדלת.. אני לוקחת את מפתח הזהב הגדול ונועלת את הדלת .
אני מנשקת קלות את הדלת וממלמלת מילים שנחרטו בזיכרוני,
על הדלת היה רשום.. "שש שנים שנלקחו מהחיים."
;){kind=link}