ואני הולכת לי ברחוב האפל אשר המנורות השבורות והמנופצות מונחות על שפת הכביש..
הסוללה כבר אזלה ולא יכולתי לתקשר אם אף אחד,
דממה שררה ברחוב..
"הכל יהיה בסדר.." לחשתי לעצמי.
אחזתי בתיק המרופט שלי בידי, והסתכלתי אל מעבר לכביש הארוך.. לא היו מכוניות והכל היה מוזנח כל כך.
עברתי את הכביש בפחד,על המעבר הסדוק במסתוריות , זה לא היה מוצא חן בעיניי .
לפתע,אור נדלק באחד הבתים.. והצצתי מבעד לחלון המאובק..
האחו בער והרדיו דלוק .. שירים ומנגינות נשמעים מתוכו..
אך בבית אין נפש חיה. דלת החצר נפתחת בחריקה בחרישת אוזניים.
צעדתי בשקט על אבני הגן אשר היו מכוסות דם..
הבטתי סביבי וראיתי את הדשא אשר הצהיב מהיובש.
המשכתי ללכת ומעדתי מאבן קטנה שהייתה בדרכי.
מיהרתי לקום אבל אז שמתי לב לרחש מוזר מבעד לדלת.
קמתי בכאב וצעדתי אחורה במהירות .
הדלת השחורה נפתחה וילדה קטנה יצאה מפתח הכניסה,
שערה הבהיר היה יפיפה ועיניה התכולות היו מדהימות גם כן .
הילדה צחקה, ואני חייכתי .. לפתע היה ברק.. וגשם נוראי התחיל .
הילדה ניגשה אליי וחייכה בשמחה אל פניי ,
היא שלפה סכין,
"ונפלתי לארץ,בשקט עצמתי עיניי, אטמתי ליבי. והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאביי .. "
"אנחנו מתבגרים, ביום שאנחנו מפסיקים לחפש מפלצות מתחת למיטה.."
"אלא מבינים שהן חיות בינינו ."
;){kind=link}