התיישבתי על הכיסא הגדול מעץ,העיפרון בידי והדף מונח על השולחן.
תמונה עברה בראשי,נזכרתי בו,התחלתי לשרבט,לא יכולתי להפסיק את עצמי.
הטלפון צילצל,לא עניתי. לא יכולתי להסיט את עיניי מהדף ומהציור המחכה שאסיים אותו.
לפתע הכל עצר, הרחוב היה שקט,האורות בדף כבו. האנשים בציור ברחו.
אזעקה..
התחלתי להתנשם במהירות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,
נכנסתי לפאניקה. זיעה קרה טיפטפה ממצחי והתחלתי לרוץ.
התיישבתי בחדר המדרגות,לגמרי לבד. מבולבלת ולגמרי מפוחדת, לבד.
בום,ועוד בום, איני יודעת מה לעשות.
ופתאום היה בום חזק,הזכוכיות התנפצו.
נכנסתי לביתי,והנה אני רואה.
חפץ משונה אשר הרס את כל הקיר,
אצלי בבית .
הוא גדול,עולה באש, וחם.
זה כל כך מפחיד,
אני צועקת.
ושקט בחוץ.
חוזרת לציור ומסתכלת לתוכו.
הדלתות סגורות ואין איש ברחוב.
עוד תמונה עברה בראשי,לא הבנתי מה התמונה מנסה להעביר לי.
לקחתי את העיפרון והתחלתי לכתוב,לכתוב מה היד מרגישה.
מה המוח שלי מעביר,
על הציור היה רשום בגדול..
"פחד."
;){kind=link}