כאב אהבה.. כאב מוות..
שניהם מוכרים לי היטב..
כאב האהבה, אשר חוויתי כשעזבו אותי לטובת משהו אחר.. וכאב האהבה שאני מספקת למישהו אחר..
כאב המוות, המוות שאני כה רוצה בו.. המוות האיטי הזה..
החבל סביב הצוואר, הנשימות האיטיות ..
הרגשת האושר של קץ החיים .. לא עוד כאבי ראש, לא עוד כאבים נפשיים..
עולם שחור,זה יהיה רק אני והעולם שלי, לא אף אחד אחר..
אקח איתי מכחול ואצייר לי שם.. אצייר פלאים..
לא אשמע ריכולים,לא אשמע עצב.. רק את עצמי .
הצריבה הזו, של הגלולות.. בולעת אותם ללא מים.. כמו גדולה.
מתיישבת על הרצפה הקרה,
עוצמת את העיניים ומאזינה לכל הרעש הולך ונעלם.
מוות














