. חודשיים בדיוק, שלא כתבתי שום דבר.
חודשיים של סבל והנאה בו זמנית . תחושה מוזרה.
-----------------------------------------------------------------
אני בחדר מואר, אבל איני רואה דבר,
כולם מנסים לדבר איתי להבין למה אני שותקת ולא ממצמצת.
אני מנסה להבין איפה כל דבר נמצא
מתנשפת בפחד.
ואז שומעת קול מאחוריי .
"אז הפחד הכי גדול שלך הוא להיות עיוורת ?"
אני מדלגת קדימה כדי לברוח מהקול ונתקעת בכיסא.
אני נופלת ואז הראייה שלי חוזרת.
יושבת בתקווה ששום דבר לא יקפוץ עליי.
וכאן אני מסיימת לכתוב.
;){kind=link}