יום כיפור.
..אני נוסעת על הסקייטבורד עם חברים שלי
יש ליד עזריאלי ירידה גדולה.
אני אומרת לעצמי בלב
"אני מפחדת לעשות את זה ?
או שלא."
"אני לא"
אני יורדת ,במהירות .
אני מתחילה להתנדנד
"אם אני אקפוץ מהסקייט עכשיו אני אפול קדימה."
אני ממשיכה לנסוע.
מתנדנדת יותר מדי ונופלת,
נחבטתי בראש..
"אני מתה ? אני זוכרת מי אני בכלל ?"
פחדתי ששברתי את הראש.
אני מרימה את הגוף שלי מהרצפה.
מחפשת את חברים שלי. כואב לי, כל הכתף שלי דיממה .
אני רואה את שני החברים שלי עם האופניים בסדר גמור,
אבל לא מצליחה למצוא את חברתי השנייה עם הסקייט.
ואני אני רואה אותה יושבת שם, מדברת עם מישהו .
כשכל הרגל שלה מדממת.
הרגל שלה דיממה מכל מקום. היו לה כל כך הרבה פצעים .
נערה באה אלינו בריצה, הביאה לנו מים וקראה לחברים שלה.
הייתה לה ערכת עזרה ראשונה, היא נתנה לנו משחה מחטא .
"לא נשארו אנשים כמוך בעולם" אמרתי לה, היא ציחקקה.
"את מדממת מהראש." חברה שלי אומרת . נבהלתי.
התחלתי אפילו קצת לבכות, פחדתי שיקרה לי משהו לראש.
חברים שלה באו, נתנו לי מים קרים לשים על הראש..
כל כך פחדתי שאני אתעלף .
חזרתי הביתה ברגל, מפוחדת . אבל בסדר .
הפצעים מתחילים להיכסות בעור חדש.
והנפיחות מהראש כמעט ירדה.
אני בסדר,
;){kind=link}